ת"א 19691-11-19

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב ארנונה, הידועה גם בשם "ארנונה", ומחלוקת בנוגע לתשלום הארנונה האמורה בגין שלושה נכסים הרשומים על שם הנתבעים. התובעת, עירייה, תבעה את הנתבעים בגין אי תשלום בסך 487,845 ₪. הנתבעים טענו כי נתוני המדידה ששימשו את התובעת לחישוב המס אינם מדויקים וכי היו אי סדרים ברישום אחד הנכסים כקרקע חקלאית. עוד טענו כי אינם בעלי הנכסים המדוברים ולא קיבלו הודעות מתאימות כנדרש בחוק. מנגד, הציג התובע ראיות נוספות, לרבות מסמכי בית משפט וכתב אישום, הקושרים את הנתבעים לנכסים ומראים כי רכשו אותם ובנו עליהם. התובע גם הביא ראיות לכך שהנתבעים לא מסרו לעירייה כל הודעה על הפסקת החזקה, שהיא דרישה לפי פקודת העיריות. על פי הפקודה, בעלים או מחזיקים של נכסים החייבים בארנונה חייבים למסור הודעה בכתב לעירייה כאשר הם חדלים להחזיק בנכס. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח היעדר חוב או אי סדרים כלשהם בשומות המס. השופטת הדגישה כי רישומי העירייה נחשבים לראיה לכאורה ולכן נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים בבואם לדרוש את ביטול החוב או תיקונו. זאת ועוד, השופטת מצאה את טענות הנתבעים בנוגע למדידה ולסיווג הנכסים כבלתי ראויות בהליך זה, שכן יש להעלות טענות אלה בערוצים המשפטיים המיועדים. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי האישה/הנתבע השותף אינם הבעלים של הנכסים, שכן רישומי העירייה הצביעו עליה כמחזיקה נוספת. לבסוף, השופט הגיע למסקנה כי התובע הציג די ראיות נוספות, לרבות הודאות הנתבעים בהליכים משפטיים קודמים, המבססות את חזקתם בנכסים. כתוצאה מכך, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע את סך כל המסים החייבים בו, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט.