עת"מ 24962-09-16

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי העתירה להכרה בהקצאת קרקע לבניית בית כנסת לפני 86 שנה נדחית. הקרקע המדוברת הוקצתה כדין לעותרת לצורך בנייה והמשך שימוש בבית כנסת, אך הקצאה זו לא הייתה קבועה. לעירייה המקומית, כרשות המנהלית וכבעלת הנכס, יש זכות לבקר, לפקח ולהסדיר את השימוש בקרקע. סמכות זו היא חלק מהותי מתפקידה של העירייה בניהול המשאבים הציבוריים ובהבטחת השימוש בהם לצורכי הציבור המתאימים. למרות שבית המשפט מכיר בהיסטוריה הארוכה של בית הכנסת על הקרקע, הוא לא יתערב במקרה זה כדי להכיר בהקצאה קבועה. תחת זאת, על העותר לפעול על פי נוהל הקצאת הקרקע ולהגיש בקשה להקצאה, כפי שתורה העירייה. החלטה זו מבוססת על עקרון המינהל התקין ועל שיקול הדעת הרחב של הרשויות המקומיות בניהול מקרקעי ציבור. פסק הדין מדגיש את הצורך בהסכם חוזי והקפדה על נהלים מסודרים להקצאת קרקעות, ומצופה מהעירייה לנהוג בהגינות ולהתחשב בהיסטוריה הארוכה של בית הכנסת בעת בחינת הבקשה. לא נפסקות הוצאות או עלויות, וכל צד אחראי לעצמו.