ע"א 3844-12-18

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה דנן היא האם חוזה למכירת דירה בין המערערת לבין המשיב, שהיה בתהליך גירושין, הוא מכר אמיתי או הסכם פיקטיבי שנעשה להסתרת נכסי המשיבה ובעלה לשעבר מפני נושיהם. המערערת טוענת כי המשיבה מכרה לו את הדירה לצורך פירעון חובות בעלה, לרבות חוב משכנתא, וכן שילם חובות נוספים לפי הוראות שלמה. מנגד, טוענת המשיבה כי חוזה המכר היה למראית עין בלבד וכי אין בכוונתה למכור את הדירה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והביא את המערער להגיש ערעור. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושוקלת את גרסאות הצדדים לאירועים, מוצאת כי גרסאותיה המוקדמות של המשיבה למכירה, אשר תאמו את טענת המערערת, לא הוסברו ולא התיישבו כראוי עם טענתה הנוכחית בדבר הסכם לכאורה. פסק הדין גם אינו מתייחס להצהרותיה הקודמות של המשיבה ולראיות התומכות במכירה, לרבות חתימתה על מסמכי המכר, הדיווח על העסקה לרשויות המס ורישום הדירה על שם המערערת. בנוסף, הסבריה של המשיבה והנסיבות הכוללות אינם תומכים בטענתה להסכם למראית עין. עם זאת, ערכאת הערעור מוצאת כי בית משפט קמא לא בחן כראוי את טענת המשיב להפרה יסודית של הסכם המכר עקב אי תשלום מלוא התמורה החוזית. מאחר שמסקנתו של בית משפט קמא בדבר בטלות ההסכם אינה יכולה לעמוד, מוחזר התיק לבית משפט קמא להמשך דיון והכרעה בשאלת ההפרה היסודית. בית משפט קמא יחליט אם לבסס את פסק דינו על הראיות הקיימות או לאפשר הבאת ראיות נוספות בעניין זה, לפי שיקול דעתו. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו, וקביעתו של בית משפט קמא בדבר בטלותו של הסכם המכר מתבטלת. התיק מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיכריע בשאלת ההפרה היסודית והשפעתה על תוקפו של הסכם המכר ועל תביעת המערערת לפינוי ולתשלום דמי שכירות. כל צד נושא בהוצאותיו בערכאת הערעור, בעוד הוצאות המערער עבור צדדים שלישיים בבית המשפט קמא נשמרות. הפיקדונות הקשורים לערעור יוחזרו או יועברו כמפורט להלן.