ע"א 11/10

תקציר

במקרה זה נדחתה העתירה לביטול פסק דין על יסוד פסילתו לכאורה של שופט. הודגש כי ניתן פסק דין קודם, ולא הוגש ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי. המוקד לבחינת ערעורים מסוג זה עובר מהטלת ספק בכשירותו של שופט לשבת במהלך המשפט להערכת ההשפעה של כל פסילה אפשרית על תוקפו של פסק הדין עצמו. הפסיקה קובעת כי על בעל דין להוכיח נסיבות אובייקטיביות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים של שופט, ולא להסתמך על חשש או חשד סובייקטיבי גרידא. בית המשפט קבע כי העובדה שהשופט ניהל תיק קודם שבו היה מעורב המערער אינה פוסלת אותם מיסודם. עיקרון זה, שנקבע בפסקי דין קודמים כגון Exclov, נותר תקף. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות לאיומים, שימוש לרעה בכוח או חשש ממשי למשוא פנים הנובע ממעשיו של השופט, למרות שהמערער היה מעורב בהליך אחר שבו הושגה הסכמה. לפיכך, הערעור נדחה בסופו של דבר, וההחלטה ניתנה ביום 11.5.2010, בהיעדרם של הצדדים.