דב"ע לב/58 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין עובד לרשות השידור בנוגע לפיצויי פיטורים לאחר סיום העסקה. העובד, שעבד כטכנאי הקלטות בכיר, יצא לחופשה ללא תשלום כדי לטפל באביו החולה אנוש. הוא הסכים לחזור מיד לאחר עזיבתו, וחתם על התחייבויות לפיהן יוותר על משרתו וזכויותיו ללא טענות כלפי הרשות אם לא יחזור. עם זאת, חופשתו הוארכה, ועם בקשת הארכה נוספת, הורתה הרשות כי אי חזרתו תיחשב כהתפטרות, תוך ויתור על כל הזכויות. העובד, שלטענתו קיבל הודעה זו באיחור, הביע את כוונתו לחזור אך נאמר לו כי העסקתו מחדש אינה אפשרית. בית הדין פסק תחילה לטובת העובד, פסק פיצויי פיטורים, ופירש את סיום ההעסקה כפיטורים ולא כהתפטרות. בערעור רשות השידור נטען כי העובד התפטר וויתר על זכויותיו. בית הדין הדגיש כי פיטורים והתפטרות דורשים שניהם הבעת כוונה ברורה לסיים את העסקתו, והתחייבויותיו של העובד הסתפקו בהכרה באפשרות של נקיטת צעדים משמעתיים ולא בהתפטרות. כמו כן, גם אם תיחשב התפטרות, עדיין יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים בשל היותה של מחלתו הקשה של אביו סיבה מוצדקת. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על זכותו של העובד לפיצויי פיטורים, כאשר הרשות אחראית להוצאות הערעור.