ע"א 2810/13

תקציר

השאלה היא האם הרווחים שנצברו למערערים בעקבות ייסוף השקל הישראלי, שהביא לירידת ערך השקל של התחייבויותיהם במטבע חוץ, צריכים להיחשב כהכנסה חייבת. בית המשפט מוצא כי הרווחים הם חלק בלתי נפרד מעסקי המערערים ולכן חייבים במס לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה. מסקנה זו נתמכת במספר שיקולים. ראשית, הכספים שהושגו באמצעות ההלוואות שימשו לקידום פעילותם העסקית השוטפת של המערערים, והמערערים עצמם התייחסו לרווחים שנבעו מכך כקשורים לעסקים. שנית, אינטגרליות הרווחים לעסקי המערערים עולה מהתנהלותם בעבר ומדיווחיהם לרשות המסים. בנוסף, ההקשר הלשוני של סעיף 2(4) לפקודה מצביע על כך שהוא חל הן על סכומים חיוביים והן על סכומים שליליים, לרבות שחיקת ערכי הלוואות. עוד קובע בית המשפט כי המועד המתאים להטלת מס על רווחים אלה הוא בעת הצבירה ולא המימוש, בהתאם לפסיקה שנקבעה. לבסוף, ניתן לסווג את הרווחים גם כהכנסה חייבת לפי סעיף 2(4) לפקודה, שעניינו הכנסה שמקורה בזמינות נכסים לאחרים. את מקורות המימון שהניבו רווחים אלה ניתן לייחס להלוואות שנטלו המערערים, ובית המשפט אינו רואה הצדקה להבחין בין מלווים ללווים בהקשר זה. מטעמים אלה נדחים הערעורים על שומות המס שהוצאו למערערים. כמו כן, נדרשים המערערים לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, בסך של 35,000 ₪.