ת"א 22078-06-19

תקציר

השופט קבע כי בקשת התובע לפסול את השופט מחמת משוא פנים היא חסרת שחר ודחה את הבקשה. השופט פירט את הוראות החוק המסדירות פסילת שופטים ואת המבחן האובייקטיבי לקביעת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. השופט הדגיש כי אי שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות אינה מהווה עילה לפסילה. השופטת התייחסה לכל אחת מטענות התובע למשוא פנים, החל מהגשת הבקשה במועד, והסבירה כי ההחלטות שהזכיר התובע הן משנת 2020, ואילו הבקשה הוגשה הרבה יותר מאוחר, ללא כל הסבר תקף לשיהוי. השופט דחה את טענות התובע למשוא פנים מכל וכלן, והדגיש כי החלטותיו התבססו לגופו של עניין ולא על זהות הצדדים. כמו כן התייחסו להערות השופט על התנהגות הצדדים והתנהלות ההליך, והסבירו כי הן הכרחיות ונטולות פניות. השופטת הבהירה את תפקידיהם ואחריותם של הצדדים ושל בית המשפט בכל הנוגע לזימון מומחים וההסדרים הפרוצדורליים שנקבעו בתיק. לבסוף הדגישה השופטת כי החלטותיו היו מנומקות ולא הציגו כל נטייה או נרטיב שיפוטי נגד התובע. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪.