סע"ש 51533-10-12

תקציר

השופטת מצאה את גרסת הנתבעים בתיק משכנעת יותר מזו של התובעת, וציינה כי גרסתה של התובעת הכילה סתירות רבות ובדרך כלל הייתה חסרה בפירוט, בעוד גרסת הנתבעים הייתה מסודרת וקוהרנטית. בנושא הפרשי שכר המינימום קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי דרישות התובעת לתשלום לפני נובמבר 2005 היו חסומות על פי חוק, וכן קבעה כי היקף עבודתה של התובעת אינו מסתכם במשרה מלאה. מהראיות עולה כי שעות עבודתה בפועל של התובעת היו פחות מ-43 שעות שבועיות, והשופטת לא השתכנעה מטענת התובעת כי השתכרה פחות משכר המינימום במהלך עבודתה. באשר לשכר שלא שולם, צידדה השופטת בנתבעים וקיבלה את העובדה שהם סיפקו לתובעת סיגריות והלוואות, וכי התשלומים ששילמה להם אינם ניכויים משכרה. גם תביעתה של התובעת לגמול בגין עבודה בשעות המנוחה השבועית נדחתה, שכן השופטת לא מצאה את טענתה כי עבדה שישה ימים בשבוע ושבעה לילות משכנעת. עוד ציינה השופטת כי חוק המנוחה השבועית אינו חל על מטפלים. השופטת מצאה כי הנתבעים לא היו שבעי רצון מתפקודה ומהתנהלותה של התובעת בחודשים האחרונים להעסקתה, וזכותם לפטר אותה. השופטת סברה כי גרסת הנתבעים לנסיבות הפיטורים הייתה מדויקת יותר, וקבעה כי לתובעת נמסרה הודעה מוקדמת על פיטוריה זמן רב מראש. תביעות התובעת לפיצויי פיטורים, שכר במקום הודעה מוקדמת ופדיון ימי חג נדחו כולן. השופטת קיבלה את הטענה כי הנתבעים כבר שילמו לתובעת את פיצויי הפיטורים שלה, וכי לתובעת ניתנו ימי חופשה רבים ללא כל ניכוי בשכר, תוך שהיא מצדדת בגרסת הנתבעים לאירועים. השופטת אמנם קבעה כי הנתבעים חייבים בתובעת פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות גמל, אך סכום זה קוזז מהסכומים שהתובעת הייתה חייבת לנתבעים בגין עזיבתה את תפקידה לפני תום התקופה המוסכמת, וכן מתשלומי חופשה ששולמו ביתר. ככלל, קבע השופט כי התובעת אינה זכאית לתשלומים נוספים כלשהם מהנתבעים, והורה לה לשלם לנתבעים 6,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שבריר מהסכומים שתבעה. השופטת סיכמה בציינה כי לתובעת עומדת הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.