ע"א 5397/97

תקציר

המשיבים טוענים כי יש לדחות את הערעור משום שאינו עומד בתקנות הנדרשות. לטענתם, תצהיר צריך לתמוך בערעור, שהוא מוטה וחסר תום לב, וגם השיהוי הניכר בהגשת הערעור מצדיק את דחייתו. מנגד, טוענים המערערים כי כל העובדות עולות מהפרטים והמסמכים שצורפו לערר, ועל כן אין צורך בתצהיר. הם גם מאשימים את המשיבים בהגשת תגובות באיחור, וטוענים כי ערעורם מוצדק. עם זאת, לאחר בחינת הטיעונים שהציגו הצדדים, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. ראשית, חל שיהוי מופרז בהגשת הערעור, והמערערים אינם יכולים לטעון כי ההחלטות היו מוטות כאשר בחרו שלא לפעול על פיהן עד כה. שנית, אכן יש לצרף תצהיר לערעור, במיוחד לאור העובדה שהמערערים מסתמכים על מערכת מורכבת של עובדות, החלטות ופעולות כדי לתמוך בטענתם. לבסוף, ובעיקר, הערעור אינו מגלה עילה כלשהי לפסילה, שכן אי הסכמתם של המערערים עם החלטותיו הפרוצדורליות של בית המשפט אינה מהווה משוא פנים. דרך הפעולה הראויה למערערים הייתה להגיש בקשות רשות ערעור או ערעור על פסק הדין, אך הם בחרו שלא לעשות כן. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם לכל משיב אגרה בסך 5,000 ש"ח.