בד"מ 147/00

תקציר

הנאשם, עורך דין המייצג רוכשי דירות ברישום זכויותיהם, הואשם בכך שלא רשם את זכויותיהם של המתלוננים - שרכשו יחידה מקבלן שהוא גם ייצג - בלשכת רישום המקרקעין במשך 25 שנה. אשתו של הנאשם הייתה בתחילה נתבעת שותפה אך פוטרה בהמשך. המשפט נסב סביב שלושה נושאים עיקריים: ניסוח ההסכם, אי רישום הערת אזהרה ואי רישום הזכויות עצמן. בית המשפט מצא את הנאשם אשם בהפרת כללי האתיקה המקצועית וסעיפי חוק לשכת עורכי הדין בשני הנושאים הראשונים, אך זיכה אותו מהשלישי. השופט קבע כי מצג הנתבעת בפני הרוכשים כי ניתן להשלים את הרישום בתוך שנה אינו ראוי וחסר בהירות מקצועית. עוד קבע בית המשפט כי הימנעותו של הנאשם מרישום הערת אזהרה מהווה חוסר מקצועיות והפרת חובת אמונים, שכן פעולה טכנית זו לא דרשה מיומנות גבוהה והייתה חובה מצופה מעורך דין סביר. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמת אי רישום זכויות הרוכשים, וקיבל את טענתו כי קשיים אובייקטיביים - לרבות פרצלציה ממושכת, סכסוכי שכנים ואי סדרים בבנייה - מנעו את הרישום. הנאשם ננזף וחויב לשלם למתלוננים הוצאות בסך 7,500 ₪. פסק הדין לא כלל קנסות או החזרים כלשהם ללשכת עורכי הדין.