ת"א 2215-10-10

תקציר

חברת הלבשה אמריקאית, המבקשת, הגישה תביעה נגד תושב הרשות הפלסטינית (המשיב) בגין ייבוא לכאורה של כ-920 זוגות מכנסי ג'ינס מפרים לישראל. המבקש ניסה לנהל משא ומתן עם המשיב באמצעות איש קשר, אך נכשל, מה שהוביל להגשת תביעה בגין הפרת קניין רוחני. המשיב לא השיב, מה שגרם למבקש להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדרו. המבקש התמודד עם קשיים בהגשת כתבי בית המשפט על המשיב בשל מגוריו מחוץ לתחום השיפוט של ישראל, ברשות הפלסטינית. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התביעה הוגשה לעמיל המכס של המשיב, אך השופט קבע כי אין די במגע. עם זאת, בהתבסס על "כלל הידיעה", הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב היה מודע לתביעה, כפי שעולה ממשא ומתן קודם שניהל עם המבקש וממודעותו לטובין שנתפסו. השופט קבע כי הגשת המסמכים באופן פורמלי אינה נחוצה, שכן המשיב ידע על התביעה. לפיכך ניתן פסק דין לטובת המבקש, המורה למשיבה להימנע מהפרת סימני המסחר של המבקשת, להשמיד את המוצרים המפרים, למסור דו"ח מפורט על העסקאות, לשלם למבקש את מלוא התמורה שהתקבלה, ולכסות פיצויים סטטוטוריים, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התייחסה גם לצורך במענה חקיקתי לסוגיה חוזרת זו, והציעה כי אל לתושבי האזורים שמחוץ לשליטתה של ישראל לחמוק מסמכות השיפוט של בתי המשפט הישראליים בגין יבוא בלתי חוקי. פסק הדין התייחס רק למערכת היחסים שבין המבקש לבין המשיב הראשון.