תו"ב 65036-07-18

תקציר

הנאשם הואשם בביצוע עבירות תכנון ובנייה בכך שהשתמש בחלק מדירת המגורים שלהם כמשרד עורך דין ללא ההיתר הנדרש. התביעה הצליחה לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליה, והוכיחה כי הנתבע אכן השתמש בחלק מדירתם - 22 מ"ר - כמשרד מהבוקר ועד הצהריים, ללא אישור מתאים, ובכך הפר את חוק התכנון והבניה. טענת ההגנה כי הם הודיעו לעירייה על השימוש במשרד בשנת 2004 נדחתה, שכן אין לה ראיות מספיקות. בית המשפט מצא את עדותו של המפקח אמינה, בעוד שעדותו של הנאשם לא הייתה עקבית וסותרת את עצמה. השופט קיבל את טענת ההגנה כי כללי לשכת עורכי הדין מאפשרים לייעד חלק מדירת מגורים כמשרד עורכי דין. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מלקבל היתר לשימוש החורג, במיוחד כאשר ייעודה של הדירה הוא מגורים בלבד על פי התכנית החלה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות ההגנה לצדק – המבוססות על שיהוי ואכיפה בררנית – כבלתי מבוססות. הנאשם לא הצליח להוכיח כי העיכוב הנטען של העירייה בחקירה – בין אם בהודעה הנטענת משנת 2004 ובין אם בפנייה משנת 2014 – פגע באופן משמעותי ביכולתם להתגונן. זאת ועוד, הראיות לא תמכו בטענת האכיפה הבררנית, שכן הנתבעת לא הראתה כי דירות אחרות המשמשות למשרדים עשו זאת ללא היתר. משכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירות המיוחסות לו: שימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר וחריגה מהתכנית, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה (לפני תיקון 116), ואיסור שימוש בקרקע לפי סעיף 243(ה) (לאחר תיקון 116). פסק הדין ניתן ביום 24.10.2022 בבית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע.