המ"ש 4505-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתאם לנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשדוד בתיק המ"ש 4505-04-26 (ברכה נ' מדינת ישראל ואח')** **1. רקע עובדתי והמסגרת הנורמטיבית:** המבקש, ניסים ברכה, הגיש בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה (מספר 30156672492) בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העבירה בוצעה בתאריך 12.04.24, והמועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה 11.07.24. המבקש טוען כי לא הגיש את הבקשה במועד עקב העברת הדוח למזכירתו, אשר שילמה אותו בטעות, והוא כופר בביצוע העבירה. המשיבה, מדינת ישראל, התנגדה לבקשה, בטענה שהדוח נסגר עקב תשלום, דבר המהווה הודאה באשמה, וכי חלפה תקופת 90 הימים להגשת בקשה להישפט, וכן כי קיים שיהוי בלתי סביר. סמכות בית המשפט לדון בבקשה זו נשענת על סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. **2. עקרונות משפטיים מרכזיים:** * **השיקולים להארכת מועד להישפט:** בית המשפט קבע כי השיקולים להארכת מועד להישפט דומים לאלו המשמשים בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון קיומו של אחד משני תנאים חלופיים (שאינם מצטברים): * **סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד:** התנאי הראשון מתייחס לנסיבות אובייקטיביות ומוצדקות שהנעימו את הגשת הבקשה. * **חשש לעיוות דין:** התנאי השני מתייחס לנזק משפטי בלתי הפיך העלול להיגרם למבקש אם לא יינתן לו יומו בבית המשפט. עקרונות אלו מבוססים על ההלכה הפסוקה, כפי שפורטה בפסק הדין ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל. * **חובת הדיון במעמד שני הצדדים:** בית המשפט קבע כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשות מסוג זה. קיום דיון הוא החריג, ובית המשפט יזמן צדדים רק במקרים חריגים ובהם יש טעמים ממשיים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. הלכה זו חזרה על עצמה ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (רע"פ סאלם). בענייננו, בית המשפט קבע כי המחלוקת אינה מצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. * **הודאה באשמה ושילום הדוח:** סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי תשלום קנס בגין דוח ייחשב להודאה באשמה, להרשעה ולנשיאה בעונש, אלא אם כן בוטל הדוח על ידי תובע משטרתי לאחר התשלום. עקרון זה מחזק את דוקטרינת "סופיות הדיון". * **עקרון סופיות הדיון:** בית המשפט הדגיש כי עליו לכבד את עקרון סופיות הדיון, ואין להשתמש בסמכות להארכת מועדים כדבר שבשגרה. שימוש יתר בסמכות זו עלול להוביל לסחבת, עומסים מיותרים על בתי המשפט, ולפגיעה בסדר הציבורי וביעילות מערכת המשפט, כפי שצוטט מפסק הדין ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל. **3. יישום העקרונות על המקרה הנדון:** * **היעדר סיבה מוצדקת:** בית המשפט דחה את טענת המבקש כי אי הגשת הבקשה נבעה מטעות המזכירה. נקבע כי המבקש לא הוכיח סיבה מוצדקת המניחה את הדעת לשיהוי שחל מאז חלוף המועד להגשת הבקשה (90 יום) ועד למועד הגשת הבקשה הנוכחית (למעלה משנה וחצי). נטל ההוכחה מוטל על המבקש להציג הסבר סביר לשיהוי. * **היעדר חשש לעיוות דין:** * **הכפירה בעבירה:** טענה כללית בדבר כפירה בעבירה אינה מספיקה כשלעצמה לבסס חשש לעיוות דין. בית המשפט הפנה לדברי המבקש בעת קבלת הדוח ("סליחה מחילה, אשתי שלחה אותי לאושר לקנות מזרנים לשבת חתן"), אשר עלולים להתפרש כראשית הודאה. * **שילום הדוח:** מששולם הדוח, הדבר מהווה הודאה באשמה וסופיות הדיון. בית המשפט קבע כי רק במקרים נדירים ביותר, שבהם קיימת ראיה משמעותית שיכולה לשנות את התוצאה, יינתן היתר להישפט בגין דוח ששולם. במקרה זה, לא הוצגו ראיות כאלו. * **סופיות הדיון גובר:** לאור שילום הדוח, חוסר ההצדקה לשיהוי, והיעדר חשש ממשי לעיוות דין, בית המשפט קבע כי האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. **4. חידושים משפטיים/היבטים מעניינים:** * **היחס בין טעות מזכירה לשיהוי:** בית המשפט מציב רף גבוה להוכחת "סיבה מוצדקת" להימנעות מהגשת בקשה במועד, גם כאשר נטענת טעות של צד שלישי (מזכירה). הדגש הוא על אחריותו של המבקש לוודא את ביצוע הפעולה במועד. * **משקל ראשית ההודיה:** ההתייחסות לדברי המבקש בעת קבלת הדוח כ"ראשית הודיה" ממחישה את האופן שבו בית המשפט עשוי לפרש אמירות ספונטניות של נאשמים. * **הדגשת עקרון סופיות הדיון:** ההחלטה מדגישה באופן ברור את חשיבותו של עקרון סופיות הדיון, במיוחד בהקשר של דוחות תנועה משולמים. הדבר נועד למנוע שימוש לרעה במערכת המשפט ולעודד אזרחים לעמוד במועדים הקבועים בחוק. **5. סיכום:** בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להישפט, תוך שהוא מיישם בקפדנות את העקרונות המשפטיים הנוגעים להגשת בקשות להישפט, ביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר, וההשלכות של תשלום דוח תנועה. עיקר הנימוקים לדחייה נבעו מהיעדר סיבה מוצדקת לשיהוי הבלתי סביר בהגשת הבקשה, מהיעדר חשש ממשי לעיוות דין, ומהגשמת עקרון סופיות הדיון, אשר גובר בנסיבות המקרה על רצון המבקש לנהל הליך משפטי לאחר ששילם את הקנס.