ה"פ 158/06

תקציר

המבקש, יחד עם אחיו המנוח, ניהלו עסק לתכשיטים והיה להם לקוח, המשיבה, שהפקיד בידיהם פיקדון של תכשיטי זהב. התעוררה מחלוקת לגבי החזרת פיקדון זה ותשלום חובות מסוימים. הצדדים הסכימו ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות. עם זאת, סבר המבקש כי בהליך הבוררות נפלו מספר פגמים, ובהם הימנעותו של הבורר ממתן הזדמנות נאותה להציג ראיות, אי הכרעה בכל העניינים, חוסר הסבר בהחלטה, ושיהוי במתן פסק הבוררות. הם גם האריכו את דיוני הבוררות ולא הודיעו לבורר על כוונתם לטעון נקודות אלה. המשיבה טענה כי המבקשת האריכה את הדיונים ואין לאפשר לה להתלונן על השיהוי, וכי הסכם הבוררות העניק לבורר חופש בניהול ההליך. בית המשפט הסכים עם המשיבה, וקבע כי טענות המבקש חסרות שחר, וכי פסק הבורר היה מוצדק. כמו כן, בית המשפט הדגיש את הצורך לחזק את מוסד הבוררות וציין כי פסק הבוררות היה צודק ולא גרם לעיוות דין. הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה, ופסק הבוררות אושר. כמו כן חויב המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.