בש"פ 1342/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק אלימות במשפחה בישראל, בו הוגשו נגד המבקש, יליד 1990, ארבעה אישומים: איומים, היזק לרכוש בכוונה, הפרת צו הגנה ותקיפת בן זוג פשוט. החלטת בית משפט השלום הורתה על שחרורו של המבקש בתנאים מסוימים בשל נסיבות העבירה, היעדר עבר פלילי ותקופת מעצרו. עם זאת, בית המשפט המחוזי ערער על החלטה זו ופסק לטובת החזרת המערער למעצר עד תום ההליכים, תוך ציון מסוכנותו הפוטנציאלית של המבקש לבת זוגו והצורך בבחינה מעמיקה של הנסיבות. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון וביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. אולם בית המשפט העליון דחה את הבקשה והדגיש כי מקרה זה אינו מעורר שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית או ציבורית המצדיקות ערעור נוסף. בפסק הדין הובהר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על ראיות משמעותיות וכי חילוקי דעות שיפוטיים אינם מהווים עילה לערעור בערכאות גבוהות יותר. טענותיו של המבקש, שהתמקדו בנסיבותיו הפרטניות, לא שינו מסקנה זו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור ללא צורך בתגובה, תוך שהוא מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את המערער עד תום ההליכים המשפטיים.