עת"א 4768-06-24

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה לערעור על סיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני. העותר טען כי יש לבטל את החלטתם המנהלית מאחר שהיא בלתי סבירה. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת ודחה את העתירה. על פי פסק הדין, סיווגו של האסיר כסיכון ביטחוני על ידי שירות בתי הסוהר מוצדק על סמך ראיות מנהליות העומדות בדרישות סעיף 3(ב) לפקודה הרלוונטית. סעיף זה מגדיר אסיר ביטחוני כמי שהורשע במעשה שיש בו כדי לשרת ארגון טרור או כמי שרוצה לפגוע בביטחון המדינה, גם אם לא התכוון לכך. האסיר המדובר היה דמות מפתח ברכישה והחזקה בלתי חוקית של כלי ירייה שנמכר מאוחר יותר לצד שלישי שבאמצעותו ביצע פיגוע ירי, הרג חייל ופצע אחרים. בעוד שהעותרים לא ידעו על הפיגוע ולא סלדו ממנו, בית המשפט קבע כי הם העלימו עין או היו אדישים לסיכון שמעשיהם עלולים להוות לביטחון המדינה. הראיות מצביעות על כך שהם היו מודעים לסכנות האפשריות של סחר בלתי חוקי בנשק, אך לא ביצעו בדיקת נאותות. עוד הדגיש בית המשפט כי ההבדל ברף הראייתי בין ההליך המנהלי לפלילי הביא לכך שאין להקל ראש בהחלטת שירות בתי הסוהר. בנוסף, השופטים הכירו בכך שהציעו אפשרות לכלוא את העותר בנפרד מאסירים ביטחוניים אחרים, אך שירות בתי הסוהר התנגד לכך בשל קשריו הארגוניים לכאורה של העותר עם ארגון טרור.