המ"ש 9222-02-23

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועד לערעור על שני דוחות עבירות תנועה, שמספרם 90524556348 ו-90524483931, בהתבסס על מספר שיקולים. ראשית, הדוחות שולמו במסגרת הזמן הקבועה בחוק, ולפי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשלום זה נחשב להודאה באשמה. בית המשפט ציין כי המבקש לא סיפק כל הסבר לתשלום זה. שנית, המבקש לא הצליח להוכיח כי ייגרם עיוות דין אם לא תינתן הארכה. המבקש טען כי אשתו נהגה ברכב בעת ביצוע העבירות, אך בית המשפט ראה בתצהיר שהוצג הכחשה גרידא ללא כל נסיבות תומכות או ראיות. בנוסף, הדגיש בית המשפט את עקרון סופיות הדיונים ואת הצורך בעמידה בלוחות זמנים, המקדם סדר ציבורי ויעילות בעשיית צדק. בהיעדר נימוקים משכנעים, דחה בית המשפט את הבקשה והדגיש כי המבקש לא עמד בתנאי הארכה וכי האינטרס הציבורי בסופיות גובר במקרה זה. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, ובית המשפט לא ראה צורך בהבהרות נוספות או בדיון, מה גם שהדוחות שולמו בהקדם.