תמ"ש 26835-12-20

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת משפטית בין אחים בנושא ירושה ותוקפה של המחאת זכויות. הנתבעת, ר.ב., טענה כי המסמך הממחה את זכויותיה לאחותה, התובעת, אינו תצהיר הסתלקות תקף ויש לבטלו מחמת כפייה, עושק והיותו חוזה על פניו. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע, וקבע כי המחאת הזכויות תקפה. במסמך, שכותרתו "המחאת זכות והודעה על הסתלקות מעיזבון", נכתב כי ר.ב. מעבירה כל זכות עתידית שעשויה להיות לה מעיזבון אמה לאחותה, לאחר מות אמה בשנת 2009. השופט התייחס בהרחבה לתקדימים משפטיים קודמים כדי לתמוך בהחלטה. הודגש כי ר.ב. לא פעלה לביטול ההקצאה למרות שניתנה לה האפשרות לעשות כן, וטענתה כי היא נחתמה תחת לחץ לא הוכחה. בנוסף, הדגישה השופטת כי שני הצדדים ראו את ההקצאה כתקפה והתכוונו שיהיו לה השלכות משפטיות. לפיכך, קבע בית המשפט כי המחאת הזכויות אכן תקפה. עם זאת, השופטת הגבילה את היקף ההקצאה כך שתכלול רק את חלקו של הנתבע בעיזבון אמו, שכן עזבון האב לא הוזכר במסמך. לפיכך, חויב התובע לשלם לנתבעת 3/8 מדמי השימוש בגין התקופה בה התגוררו בדירה, בניכוי תשלומים שכבר שולמו לקופת הכינוס . הסכום הסופי לחייב חושב כ-4,406 שקל. השופט גם התיר את פרסום פסק הדין, תוך השמטת פרטים מזהים, וסגר את ההליך. פסק דין מקיף זה נועד לפתור את המחלוקת על הירושה ולהבהיר את תוקפה והיקפה של המחאת הזכויות.