ע"א 1880/08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על מקומות חניה בבית משותף. המערערים טענו כי יש לראות במקומות החניה רכוש פרטי של בעלי דירות מסוימים, כפי שנקבע בהסכם משנת 1963 ובעדכון משנת 1966, שנחתמו כדין על ידי הבעלים באותה עת. מנגד, המשיבים, שהם גם בעלי דירות בבניין, הסתמכו על הרישום הנוכחי בפנקסי המקרקעין, המפרט את החניות כרכוש משותף. על בית המשפט להחליט האם המשיבים ידעו או היו צריכים לדעת על ההסכם משנת 1963, ואם כן, האם הם יכולים להסתמך על רישומי רישום המקרקעין. לטענת המשיבים, יש לדחות את הערעור, שכן המערערים לא הציגו ראיות מספיקות לכך שהמשיבים ידעו על ההסכם. בנוסף, מדגישים המשיבים כי המערערים לא הוכיחו כי ההחלטה להצמיד את החניות לדירות מסוימות נרשמה בספר החלטות, כנדרש בחוק. בית המשפט דוחה את בקשת המערערים להציג ראיות חדשות בשלב הערעור, ומסכים עם המשיבים כי אין די בראיות שהוצגו כדי להוכיח את טענותיהם. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי המערערים לא עמדו בדרישות לעדכון רישום הבניין בפנקסי המקרקעין, ואף לא הציגו פנקס החלטות כנדרש בחוק. בית המשפט דן גם בכללי העסקאות הסותרות וקובע כי המשיבים אכן הסתמכו בתום לב על רישומי רישום המקרקעין, ועל כן זכויותיהם מוגנות. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לכל אחת משתי קבוצות המשיבים.