רע"א 4381/03

תקציר

המבקשת, חברת כוח אדם, ביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתה להורות לנאמנים של צ.מ. מותגי אופנה בע"מ להשיב 59,522.10 ₪, אותם שילמה המבקשת כשכר עבודה לעובדי החברה עבור החודשים אוגוסט-אוקטובר 2002. המבקשת טענה כי החוב נופל כמשמעותו בפקודת החברות וכי יש להעניק לו עדיפות זהה לזו של העובדים שקיבלו את השכר. בית המשפט המחוזי קבע כי בין המבקש מתקיימים יחסי עובד-מעביד לבין העובדים והוא אחראי לשכרם; לפיכך, היא דחתה את הבקשה. המבקשת טענה כי היה על בית המשפט לקבוע את זהות המעסיק וכי אין די בתגובת הנאמנים, שהסתמכה על הסכם בין המבקשת לחברה, כדי לבסס את טיב היחסים ביניהם. הנאמנים טענו כי החברה היא רק לקוחה של המבקש וכי המבקש הוא נותן שירות קבוע. בית המשפט הגבוה לצדק קבע כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע את טיב היחסים וכי המבקשת ביססה די הצורך את טענתה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה לבין העובדים. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין המבקשת אינה זכאית למעמד של דין קדימות על פני נושים אחרים של החברה ביחס לשכר המשולם לעובדים. הערעור נדחה, שכן המבקש לא יכול להיחשב לא עובד ולא מלווה כמתואר בפקודת החברות. גם השופט לוי וגם השופט חיות הסכימו עם פסק הדין.