עת"מ 27231-12-20

תקציר

המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל ניסוחים אמורפיים של הסעדים המבוקשים, יכולת האכיפה של חובת עבודות הפיתוח ושיהוי טענת העותר. עם זאת, השופט מצא כי הסעדים המבוקשים בעתירה ברורים ועומדים בקריטריונים של עתירות מנהליות. למרות שהעתירה הוגשה באיחור כבד של למעלה מ-3 שנים, בחרה השופטת לבחון לגופה של העתירה בשל התנהלותם הבלתי סבירה של המשיבים, שלא הצליחו לפתח את הקרקע למעלה מ-20 שנה. השופט הכיר בכך שהרשויות המקומיות מחויבות לבצע עבודות פיתוח ותשתיות רחבות היקף למימוש תוכניות מאושרות, ועליהן לעשות זאת בתוך פרק זמן סביר. מאחר שהתנהלות המשיבים חרגה מאמות מידה סבירות, קבע השופט כי טענת העותרים מוצדקת. עם זאת, לאור החלטתם האחרונה של המשיבים לגבש תוכנית אסטרטגית לעיר, הצפויה להיות מאושרת בחודשים הקרובים, החליטה השופטת לדחות את העתירה על הסף. עוד ציין השופט כי טענת העותרים להפליה אינה נתמכת ולכן דחה אותה. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.