ע"א 471/03

תקציר

המערערים, שהיו בעלי רישיון למשק חקלאי במושב סלעית, מכרו את זכויותיהם בנכס בנובמבר 1999 וביקשו לפטור אותם ממס שבח. המשיב דחה את בקשתם בטענה שהתמורה ששולמה כוללת "זכויות בניה נוספות". המערערים התנגדו וטענו כי הערכת המשיב שגויה שכן היא כוללת זכויות בנייה שלא ניתן היה לממש בעת המכירה. החלטת המשיב אושרה על ידי ועדת הערר, אשר קבעה כי האפשרות לתוספת בנייה משפיעה על המחיר ששולם. המערערים ערערו לבית המשפט והעלו שתי סוגיות: האחת, האם המשיב יכול היה לשקול בנייה עתידית פוטנציאלית כגורם המשפיע על התמורה ששולמה, במיוחד אם בנייה כזו הייתה בלתי חוקית בעת המכירה; שנית, האם התכנית המפורטת, שלא הייתה ידועה לצדדים, יכולה להשפיע על השיקול. בית המשפט קבע כי הערכת המשיב את התמורה הייתה סבירה, שכן המצב התכנוני השפיע על שווי השוק של הנכס. בנוסף, מצא בית המשפט כי יש להתחשב בשווי השוק האובייקטיבי ולא בידיעתם הסובייקטיבית של הצדדים, וטעותו של המשיב באשר למקור זכויות הבנייה לא היטיבה עם המערערים. למרות שהערכתו של המשיב עוררה שאלות, בית המשפט לא יכול היה להעניק סעד למערערים שכן ההערכה שלהם עצמם בוטלה במהלך הדיון בוועדה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.