ע"א 1995/97

תקציר

בתביעה כספית בסך 277,802 ₪ ביקש המערער להתגונן בבית משפט השלום בנתניה, והגיש מה שכינה "תצהיר" חתום בחו"ל באמצעות פקס. המשיב טען כי אין מדובר בתצהיר כדין וכי על המערער להתייצב לחקירה בבית המשפט. הרשם דחה את בקשת רשות ההגנה בנימוק שהמסמך אינו תצהיר תקף וכי המערער לא הצדיק די הצורך את אי הופעתו. בהחלטת הרשם נכתב כי "ניתן בזאת פסק דין בהתאם לתביעה", מה שהוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי המסמך אינו מהווה תצהיר תקף, וכי החלטת הרשם נכונה. בית המשפט הדגיש כי ההחלטה לדחות את בקשת רשות ההגנה לא הייתה פסק דין, אלא "החלטה אחרת", ולכן אין זכות ערעור. עם זאת, מאחר שבהחלטת הרשם נכלל המשפט "ניתן בזאת פסק דין בהתאם לתביעה", הניח בית המשפט כי מדובר בפסק דין ובחר להתייחס לגופו של הערעור. בית המשפט הגיע למסקנה כי המסמך אינו עומד בדרישות לתצהיר תקף, וכי אי התייצבותו של המערער בבית המשפט אינה מוצדקת. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער בתשלום הוצאות בסך 12,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו לא מנעה מהמערער להגיש תביעה נפרדת בגין החובות שלטענתו היו חייבים לו המשיב.