רע"פ 912/05

תקציר

המבקש ערער על הרשעתו, בטענה כי משקל הראיות שזיהו אותו כעבריין לא היה מספיק כדי להצדיק את הרשעתו, ובפרט התייחס לשיעור זיהוי של 90% כבלתי מהותי. עם זאת, בית המשפט מצא כי זיהוי לא ודאי זה יכול להילקח בחשבון לצד ראיות אחרות. אמירותיו הסותרות של המבקש – פליטת לשון שהשמיע במהלך עדותו, ממנה השתמע כי נכח בזירת הפשע – לצד הזיהוי, מאששות את הוודאות הנדרשת להכרעת דין באשמה. בית המשפט מקבל את החלטות הערכאות הקודמות בעניין ודוחה את בקשת רשות הערעור של המבקש, בקובעו כי די בגוף הראיות להרשעה. זיהוי זה, בשילוב עם אמירותיו המפלילות של המבקש עצמו, מהווה הודאה ומסייע לראיות הקיימות ומבסס את ההרשעה. בית המשפט מדגיש כי אין מקום להתערב בהערכות המהימנות של בית משפט קמא. לפיכך, הערעור נדחה, ובקשת רשות הערעור נדחית.