עת"מ 46737-08-18

תקציר

העותרת מפעילה מזה 16 שנה דוכן במדרחוב נחלת בנימין, הגדול מהגודל הסטנדרטי המוקצה לאמנים. המשיבה, העירייה, החליטה לאחרונה כי על כל האמנים, לרבות העותר, לעמוד בנוהל הסטנדרטי להשתתפות ביריד האמנים, המפרט את גודלו, צורתו ומיקומו של הדוכן. לעירייה המומחיות ושיקול הדעת לנהל את המרחב הציבורי המצומצם של המדרחוב, והחלטתה סבירה וחוקית, חרף רצונו של העותר לשמור על יחסו המועדף בכל הנוגע לגודל הדוכן ולמיקומו. בית המשפט דוחה את טענת העותר כי החלטת העירייה פוגעת בזכותו ליחס שווה, שכן המצב הנוכחי, לטובת העותר, אינו סביר. זאת ועוד, אפליית העבר של העירייה בכך שאפשרה לעותרת להפעיל דוכן בגודל חריג אינה מלמדת כי מצב זה צריך להימשך. בית המשפט אף מדגיש כי ציפיותיה הלגיטימיות של העותרת אינן גוברות על הצורך לאכוף שוויון ואת נהלי ההפעלה. למרות שהעירייה לא נתנה לעותר הזדמנות לטעון נגד ההחלטה, שפגעה בזכות השימוע שלו, בית המשפט מוצא כי דיון בשלב זה לא ישנה את התוצאה, מה גם שטענות העותר הוצגו ונענו במהלך עתירה זו. לפיכך, העתירה לביטול החלטת העירייה נדחית, וצו הביניים המאפשר לעותר לתחזק את דוכן המעצר שלו מוסר. על העותר לבחור בין שתי חלופות הפעלה שמציעה העירייה ולהתאים את הדוכן שלו בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן מבלי להורות על הוצאות, בהתחשב בפגיעה בזכות השימוע של העותר.