בג"צ 176/23

תקציר

העתירה שהוגשה בפני בית הדין ביקשה לבטל החלטות של בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני הגדול בנוגע לסכסוך מגורים משפחתי בעיצומם של הליכי גירושין מתמשכים. העותר טען כי יש לבטל את החלטות בית המשפט העליון, בנימוק של חוסר סמכות והטלת ספק בהסתמכותו של בית המשפט על המלצות מומחים. בית המשפט ציין כי העתירה לא הושלמה, וחסרים בה מסמכים מרכזיים, מה שסיבך את ההבנה המלאה של התיק. הרקע עסק בבני זוג מהחברה החרדית, שעל מעברו לבית שמש ערערה האישה, מה שהוביל אותה לחזור עם ילדיהם לטבריה ולהגיש תביעת גירושין. בית הדין האזורי הורה תחילה על חזרת המשפחה לבית שמש, בהתבסס על חוות דעת מומחים שעליה ערערה האישה, מה שהוביל לכך שבית המשפט הגדול התיר להם להישאר זמנית בטבריה למען יציבות הילדים. בעקבות חוות דעת מעודכנת, פסק בסופו של דבר בית הדין האזורי לטובת השהייה בטבריה. על החלטה זו ערערו שני הצדדים, אך בית המשפט הגדול דחה ערעורים אלה, הכיר בזכותה של האם להתגורר בטבריה, ואישר סמכות שיפוט המבוססת על דיונים ללא התנגדות של שופט יחיד. העתירה טענה לפגמים פרוצדורליים ולחוסר התחשבות בטובת הילדים, אך נדחתה מאחר שבית המשפט לא מצא עילה מהותית לביקורת או פגמים פרוצדורליים, והדגיש כי קבלת שופט יחיד על ידי הצדדים מעידה על הסכמה ועל יושרה פרוצדורלית. העתירה נדחתה והעותר חויב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של האישה.