דב"ע מח/7 - 01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על קביעת דרגת אי הכושר של אדם עם מוגבלות לעבוד ולתפקידם של פקיד התביעות וועדת הערר בהליך זה. המערער, גמד בעל נכות רפואית, ערער על החלטת הוועדה לפיה אי כושרו לעבוד נמוך מ-50%. הוועדה קבעה מוקדם יותר כי הוא מסוגל לבצע תפקידים שונים, למעט אלה הדורשים כוח פיזי משמעותי. השאלה המשפטית הייתה האם הוועדה שקלה נכונה את נסיבותיו והוראותיו של חוק הביטוח הלאומי, ובפרט פרק ו'2, בקביעתה זו. פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 127(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המתווה את השיקולים שעל פקיד התביעות וועדת הערר לשקול. אלה כוללים את השפעת הפגיעה של התובע על יכולתו לחזור לעבודה ועל יכולתו לבצע עבודות אחרות. בפסק הדין מודגש כי על הוועדה להתחשב בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. יש לבחון טעמים אובייקטיביים הקשורים לליקוי הרפואי הגורם לנכות באשר ליכולתו להשתלב בשוק העבודה; אין לקחת בחשבון סיבות סובייקטיביות לאי שילוב. בית המשפט מצא כי ייתכן שהחלטת הוועדה נבעה מפרשנות מרחיבה מדי של החוק. לא ברור אם הוועדה הייתה מודעת לניסיונותיו של המערער להשתלב בשוק העבודה ולסיבות האובייקטיביות להימנעותו מכך. כתוצאה מכך, הנושא הוחזר לוועדה לדיון נוסף, תוך הנחיה לספק הסבר מלא אם תגיע לאותה מסקנה. כן חויב המוסד בהחזר הוצאותיו של המערער.