ע"א 3005/04

תקציר

הערעור מתייחס לחוזה שנחתם בשנת 1997 בין אדריכל המערערת לבין גוף עירוני משיב, לפיו האדריכל יבצע עבודות תכנון, אדריכלות ופיקוח על הקמת מבני ציבור בתחומי העירייה. החוזה היה לתקופה בלתי קצובה ובתנאי שהמשיבה תוכל לבטלו רק אם האדריכל התרשל, ובמקרה כזה תשלם לפי התשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו. בשנת 2001 ניסתה המשיבה לבטל את החוזה ולהעסיק אדריכל אחר. משהתנגדה המערערת, פנתה המשיבה לוועדת האתיקה. לאחר מכן פנתה המשיבה לבית משפט השלום בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, אותו קיבלה, הקובע את סיום החוזה כדין. המערערת ערערה על פסק דין זה. השופט י' עמית קבע כי למשיבה זכות לבטל את החוזה, תוך שהוא מצטט את סעיף IX לחוזה, ומציין כי אין זה סביר שהצדדים התכוונו לחוזה קבע. גם ללא סעיף כזה, השופט הסביר כי כל צד יכול לבטל חוזה ללא סיבה, בתנאי שהוא נותן הודעה מוקדמת סבירה. בנוסף, שירותי אדריכלות הם אישיים ולא ניתן לחייבם, על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). לפיכך, דחתה השופטת את הערעור, מבלי להידרש ליכולת האכיפה של כלל 12 של ועדת האתיקה, שבית המשפט קמא הכריז עליו כבטל. עמית הבהיר כי המשיב יכול לפתח ולבנות על הקרקע מבלי לערב את המערערת וכי אל לוועדת האתיקה לדון בעניינים שמחוץ לסמכותה. לבסוף, המליצה השופטת כי המערערת תשלם את הוצאות המשיב, תוך שהיא מציינת כי פסק דין זה אינו משפיע על תביעות כספיות כלשהן שיש למערערת כנגד המשיב בגין שירותים בעבר או בהווה.