ע"א 10403-04-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על קבלת הצעה מאוחרת בהליך מימוש נכסים בפיקוח בית המשפט. ההצעה, שהוגשה 19 יום לאחר המועד האחרון שנקבע, הפרה את הכללים האמורים ואת ההודעות הקודמות של כונס הנכסים, שציין כי לא יינתנו ארכות נוספות. ההצעה גם הייתה קרובה להפליא בערכה להצעה הגבוהה ביותר הקיימת, מה שהופך את ההשפעה הפוטנציאלית של ההגשה המאוחרת על התמורה הכוללת לזניחה. בית המשפט שב והדגיש את חשיבות ההקפדה על הכללים והמועדים שנקבעו על ידי הרשויות המפקחות על תהליכים מסוג זה. בהדגישו את האינטרס הציבורי הרחב בקיומו של הליך מכירה הוגן, שקוף ושוויוני, קבע בית המשפט כי אין לקבל הצעות מאוחרות, גם אם הוגשו לפני שלב התמחור, כדבר שבשגרה. קבלת הצעות כאלה תשלול את התכלית של קביעת מועדים ותעודד תרבות של עיכוב. במקרה זה, התרת ההצעה המאוחרת תערער את אמון הציבור בתהליך המכירה ותיצור מראית עין של מניפולציה או תחבולה. בית המשפט הכיר בכך שיש לכבד את שיקול דעתו של כונס הנכסים הרשמי, אך במקרה זה, הנסיבות הספציפיות, בשילוב עם האינטרס הציבורי הכללי, שקלו לטובת פסילת ההצעה המאוחרת. בסופו של דבר, הערעור, שביקש לקבל את ההצעה המאוחרת, נדחה. בעלי הקרקע נענו לבקשתם לסיים את התהליך ולקבל את כספם, ואילו המציע המנוח חויב לשאת בחלק מהוצאות המשפט של המשיבים.