ע"פ 3312/12

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט מחוזי, בקובעה כי העונש שהוטל על המערער היה סביר ותואם את מדיניות הענישה המקובלת. המערער טען כי גזר הדין חרג מהמדיניות, אך בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו. בהתייחסה למספר פסקי דין קודמים הדגישה ערכאת הערעור כי תתערב רק במקרים של חריגה ממשית מהעונש ההולם. גזר דינו של בית המשפט המחוזי נומק גם בצורך להגן על נהגי מוניות, קבוצה פגיעה שלעתים קרובות מהווה מטרה לשוד ותקיפה. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים ציין כי מעשיו של המערער כללו שלושה מעשי שוד נפרדים בתוך פרק זמן קצר, דבר המלמד על דפוס התנהגות עברייני חוזר ונשנה. בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא נטל אחריות מלאה על מעשיו, אשר הכבידו עליו. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בנוגע לעונש שנגזר על קטין שהיה מעורב באחד האישומים, תוך הדגשת ההבדלים בענישה בין קטינים לבגירים. גם טענת המערערת בדבר גובה הפיצוי שנפסק לנפגעים נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות קיצוניות המצדיקות התערבות. העבירות שביצע המערער הוגדרו כחמורות ביותר, ובית המשפט לא ראה נסיבות אישיות חריגות המצדיקות הקלה. עם זאת, בית המשפט הכיר באפשרות לפרוס את תשלומי הפיצויים, והפנה את המערערת למרכז לגביית קנסות לצורך בקשות אלה. לבסוף, הביעה ערכאת הערעור תקווה כי המערער ינצל את תקופת מאסרו להמשך שיקומו, דבר שיועיל לו ולמשפחתו.