בג"צ 7803/06

תקציר

פסק הדין עוסק בתחולת החוק הישראלי על מזרח ירושלים ובסמכותו של שר הפנים לשלול רישיון לישיבת קבע בגין הפרת אמונים. השאלה המרכזית הייתה האם יוכל השר לשלול את תושבותם של תושבי מזרח ירושלים שהיו מזוהים עם חמאס ונבחרו לתפקידים שלטוניים ברשות הפלסטינית, לפי סעיף 11(א) לחוק הכניסה לישראל. בית המשפט הכיר בכך שהחוק הישראלי חל על מזרח ירושלים, לרבות חוק הכניסה, בשל הסיפוח ההיסטורי והמסגרות המשפטיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי היקף חובות הנאמנות של תושבי קבע כמו תושבי מזרח ירושלים מחייב הסדרה מפורשת בחקיקה ראשית. פסק הדין הדגיש את הצורך שהכנסת תגדיר באופן ברור את חובות התושבים ואת ההשלכות להפרתן. למרות ששר הפנים שלל תושבות על בסיס הפרת אמונים בשל זיקתם ופעילותם של העותרים לחמאס, מצא בית המשפט כי עילה זו אינה מכוסה די הצורך בחקיקה הקיימת. דעת הרוב הורתה על ביטול החלטת השר בשל היעדר סמכות חוקית מפורשת, וקבעה השעיה זמנית כדי לאפשר פעולת חקיקה. למרות הדעות החולקות שתמכו בשיקול דעתו של השר על פי הדין הקיים, החליט בית המשפט בסופו של דבר כי חקיקה ראשית חיונית כדי להתייחס לסוגיות מורכבות כאלה באופן מפורש ומפורט.