ע"א 54/79

תקציר

התיק נסוב סביב נכסיו של אדם בשם אסעד מוחמד עבדאללה אבו אל-פול, שהוכרז נפקד לפני שנים, כאשר נכסיו בישראל מוקנים למשיב אפוטרופוס לנכסי נפקדים. אשתו של אסעד, אניסה, ושתי בנותיהם (המערערות) ביקשו לערער על היעדרות זו וביקשו להשיב את רכושו של אסעד. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, והוביל לערעור זה. הערעור מתמקד בשאלה האם המשיב כבול לממצאים בצו הירושה בדבר מותו של אסעד בחיפה. בית המשפט העליון קבע כי צו הירושה הוא החלטה אובייקטיבית, אך לא כל הממצאים בו הם סופיים. עובדות שאינן קשורות להחלטה עצמה ניתנות לערעור בהליכים עתידיים, כגון מקום המוות שאינו מרכיב מהותי בצו ירושה. ערכאת ערעור אינה מתערבת בדרך כלל במהימנות העדים, אלא אם הערכתו של בית משפט קמא שגויה. במקרה דנן, ערער בית משפט קמא על ראיות המערערים, ובית המשפט העליון לא ראה עילה להתערב. פסק הדין דן גם בסופיות צווי הירושה ובעילות הערעור המצומצמות, תוך הדגשה כי בעלי דין אינם יכולים לערער על החלטה המקבלת את דרישותיהם רק משום שאינם מסכימים עם ממצאים מסוימים. מאחר שהמשיבה לא הייתה צד להליכי הירושה, היא אינה כבולה לממצאים שאינם קשורים להחלטה. השופטת בן-פורת, יחד עם השופטים שמגר וברק, דחתה את הערעור והדגישה את הצורך בפתרון מהיר של הסוגיה ארוכת השנים.