בר"ע 22459-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בתיק **בר"ע 22459-11-25 י.ג. (קטינה) נ' המוסד לביטוח לאומי**, שניתן על ידי השופט אילן סופר בבית הדין הארצי לעבודה ביום 12 בנובמבר 2025. ### 1. רקע עובדתי ודיוני המבקשת, קטינה ילידת 2020 ותושבת נתיבות, הוכרה כנפגעת פעולות איבה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023. ביוני 2024, נכוותה המבקשת בגבה ממים חמים בעת מילוי בריכה ביתית. המחלוקת המשפטית נסובה סביב השאלה האם יש להכיר בכוויה כ"נכות מוסבת" (נכות הנובעת מהנכות המוכרת) מכוח הקשר הסיבתי למצבה הנפשי הפוסט-טראומטי, אשר נטען כי גרם לאימפולסיביות וחוסר זהירות שהובילו לתאונה. התיק הוחזר לוועדה הרפואית לעררים מכוח פסק דין קודם ("פסק דין מחזיר"), על מנת שתבחן שוב את הקשר הסיבתי ואת מסמכיו של ד"ר מסבאחה. הוועדה דחתה את הערר פעם נוספת, ובית הדין האזורי אישר את החלטתה. בקשת רשות הערעור דנן נדחתה אף היא. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים #### א. דוקטרינת ה"נכות המוסבת" והקשר הסיבתי העיקרון המשפטי המרכזי בתיק זה נוגע ליישום תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), החלה גם על נפגעי פעולות איבה. על פי עיקרון זה, כדי להכיר בפגיעה חדשה כנכות מוסבת, יש להוכיח **קשר סיבתי משפטי ורפואי** בין הנכות המוכרת (הטראומה הנפשית מה-7 באוקטובר) לבין הפגיעה החדשה (הכוויה). * **הכרעת הוועדה:** הוועדה קבעה כי לא קיים קשר סיבתי כזה. היא הבחינה בין עצם קיומו של ליקוי נפשי לבין השאלה האם ליקוי זה הוא שגרם לתאונת הכוויה. #### ב. היקף הביקורת השיפוטית על ועדות רפואיות פסק הדין מדגיש את ההלכה הפסוקה לפיה בית הדין לעבודה מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות ועדות רפואיות בנקודות **משפטיות בלבד**. * **שיקול דעת רפואי:** קביעת הקשר הסיבתי, פרשנות של מסמכים רפואיים וההחלטה האם לערוך בדיקה קלינית חוזרת, הן שאלות רפואיות-מקצועיות מובהקות המצויות בליבת שיקול הדעת של הוועדה. בית הדין לא יתערב בהן אלא אם נפלה טעות משפטית גלויה (כגון התעלמות מהוראה מפורשת או חוסר הנמקה קיצוני). #### ג. חובת הציות לפסק דין מחזיר עיקרון משפטי חשוב העולה מהחלטה זו הוא הגדרת גבולות הגזרה של ועדה המתכנסת מכוח פסק דין מחזיר. * **צמצום הסמכות:** כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה עם הוראות ספציפיות, על הוועדה לפעול **אך ורק** על פי אותן הוראות. במקרה דנן, הוועדה נדרשה לבחון את הקשר הסיבתי לאירוע הכוויה הספציפי, ולכן טענות המבקשת לגבי אירועים אחרים (כמו בריחה מהגן או שירות המילואים של האב) חרגו מהמנדט המשפטי של הוועדה באותו שלב. ### 3. חידושים וניואנסים משפטיים #### א. הבחנה בין מאפיינים התפתחותיים לבין פתולוגיה נפשית אחד ההיבטים המעניינים בניתוח של הוועדה, שאושר על ידי בית הדין, הוא השימוש ב**נורמות התפתחותיות** כדי לשלול קשר סיבתי. הוועדה טענה כי אימפולסיביות וחוסר זהירות הם מאפיינים טבעיים של גיל 4 ("אופייני לילדים בגילה"). * **החדשנות המשפטית:** בית הדין מקבל את התיזה לפיה ניתן לשלול קשר סיבתי בין טראומה לבין תאונה אם ההתנהגות שהובילה לתאונה (חוסר זהירות) מוסברת באופן מלא על ידי גילו הכרונולוגי של הנפגע, ולאו דווקא על ידי הליקוי הנפשי המוכר. זוהי הבחנה דקה בין "התנהגות מסוכנת" הנובעת מ-PTSD לבין "חוסר זהירות" נורמטיבי של קטין. #### ב. מעמדה של המלצה להשגחה המבקשת הסתמכה על המלצת ד"ר מסבאחה להשגחה כראיה למסוכנות הנובעת מהמצב הנפשי. * **הניתוח המשפטי:** בית הדין אימץ את קביעת הוועדה כי הצורך בהשגחה על ילדה בת 4 הוא צורך אינהרנטי לגיל, ואינו מהווה בהכרח הוכחה לקשר סיבתי לנכות המוסבת. בכך, בית הדין מפריד בין "צורך טיפולי/השגחתי" לבין "קשר סיבתי משפטי" לצורך הכרה בנכות. #### ג. דחיית טענת ה"נעילות" (Pre-determined Mind) המבקשת טענה כי הוועדה "נעולה" על דעתה ולכן יש להחליף את הרכבה. * **הכלל המשפטי:** החלפת הרכב ועדה היא סעד קיצוני השמור למקרים בהם קיים חשש ממשי שהוועדה אינה מסוגלת לשנות את דעתה גם לאחר הנחיות משפטיות. מאחר שהוועדה במקרה זה התייחסה עניינית למסמכים החדשים ונימקה את החלטתה (גם אם התוצאה לא השתנתה), נקבע כי לא התקיימה "נעילות". ### 4. סיכום פסק הדין מאשרר את עליונות שיקול הדעת הרפואי של הוועדות המקצועיות בשאלות של קשר סיבתי, תוך שימוש במבחנים של התפתחות הילד ככלי לשלילת קשר סיבתי בין טראומה לתאונות פיזיות. הוא מדגיש כי הכרה בנכות נפשית כתוצאה מפעולות איבה אינה יוצרת "חסינות" או קשר אוטומטי לכל תאונה עתידית המתרחשת בחיי הנפגע, במיוחד כאשר מדובר בקטינים שמאפייני גילם מסבירים את קרות האירוע.