תא"מ 14605-11-20

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטענות שהוצגו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע ביחס לתביעת לשון הרע הנטענת. ראשית, ההשגות הפרוצדורליות שהעלה הנתבע, הנוגעות לפגמים בהגשת התביעה, מוכרות. עם זאת, בית המשפט סבור כי אי סדרים אלה לא צריכים להביא לדחיית התביעה; במקום זאת, הם יכולים לבוא לידי ביטוי בהחלטה על עלויות. עוד טענה הנתבעת כי התובעת לא צירפה את הפרסום המדובר לכתב התביעה ולא ציטטה במדויק את תוכנו. בית הדין אינו מוצא בכך עילה מוצדקת לפיטורים, מה גם שהתובעת ציינה במפורש את תוכן הפרסום ואף מסרה את פרוטוקול הדיון מיום 25.09.19, תוך התייחסות לשורות הספציפיות שהכילו את התוכן הרלוונטי. לגופה של התביעה, השאלה המרכזית הייתה האם הפרסום המדובר אכן נעשה. הנתבע הכחיש שמסר הודעה כלשהי למר שלזינגר, אך מר שלזינגר העיד ואישר את תוכן עדותו הקודמת מיום 25.09.19, בה הפליל הנאשם. בית המשפט מצא את עדותו של מר שלזינגר אמינה יותר וציין כי גרסתו נתמכת בכך שהציג את תוכן ההודעה בטלפון הנייד שלו. זאת ועוד, הימנעותה של הנתבעת מלחקור בחקירה נגדית את מר שלזינגר מדוע העליב אותה לכאורה, לצד הימנעותה מלהציג רישומי טלפון נייד כלשהם הסותרים את לוח הזמנים של התובעת, מחלישים את מעמדה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הפרסום נשלח על ידי הנתבע למר שלזינגר. עוד קובע בית המשפט כי הפרסום המדובר מהווה לשון הרע, שכן הוא מציג את התובע באור שלילי ומאשים אותו במעשים פליליים פוטנציאליים. הדבר עלול לגרום לפגיעה בשמו הטוב של התובע, במיוחד לאור מקצועו כעורך דין. מאחר שהנתבע לא הצליח להעלות הגנות כלשהן לפי חוק איסור לשון הרע, ובהתחשב באופי הפרסום, בית המשפט פוסק לטובת התובע. הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪ כפיצוי ועוד 2,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד והוצאות בתוך 30 יום. פסק הדין יבוצע שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות תמסור את העתקי פסק הדין לשני הצדדים.