ע"פ 3610-01-11

תקציר

המערער, שהוא גיסו של המתלונן, ערער על הרשעתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין. האירוע התרחש בין המערער לבין המתלוננת, אשר לה סכסוך כספי ארוך שנים ויחסים עכורים, באירוע משפחתי שנערך בבית הארחה. בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה וגזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪ ופיצוי בסך 15,000 ₪ למתלונן. הערעור ערער על ההרשעה וביקש להקל בעונש. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בהסתמך על עדותה של אשת המתלונן, אילנה, שהייתה עדת הראייה היחידה לאירוע, ולא נתן דעתו לסתירות בעדותה ולמחדלי החקירה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי הערכות המהימנות והממצאים של בית משפט קמא נעשו בצדק על סמך התרשמותן הישירה של הראיות. בית המשפט דחה גם את טענת המערער להגנה עצמית ואת טענתו למחדלי חקירה. באשר לעונש, בית המשפט התחשב בהיעדר עברו הפלילי של המערער, נסיבותיו האישיות החיוביות וחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה, בהתחשב בחומרת העבירה, בחוסר האחריות שנטל המערער ובצורך בהרתעה. בית המשפט הדגיש את הכאתו חסרת הרחמים של המתלונן ואת השפעתה הנפשית על משפחתו. בסופו של דבר, הערעור נדחה. עם זאת, השופטת ר' אבידה הציעה להפחית את תקופת המאסר לשישה חודשים, בתקווה שהדבר יתרום לפיוס המשפחה, דבר שהתקבל על ידי עמיתיה.