סע"ש 4815-02-21

תקציר

התובעת, עובדת בהריון, טענה כי פוטרה שלא כדין ללא אישור הממונה על דיני עבודה ובניגוד לחוק השוויון, ולכן תבעה פיצויים מהמעסיק הנתבע. כמו כן תבעה הפרשות שלא שולמו לפנסיה, פיצויים בגין הפרת תנאי ההודעה המוקדמת של המעסיק ואי המצאת תלושי שכר. הנתבעת הכחישה את הטענות והעלתה תביעה שכנגד לקיזוז בשל חוסר תום הלב הנטען של התובעת והנזק שנגרם לחברה. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהתובע פוטר. הגורם המכריע במקרה זה היה האם היחסים בין הצדדים הסתיימו כתוצאה מביטול המעביד או העובד. מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת ביקשה לסיים את החוזה, והראיות הצביעו על ההפך – שהתובעת רצתה לסיים את העסקתה – נדחתה טענת הפיטורים שלא כדין. עם זאת, בית הדין פסק לטובת התובעת בתביעותיה להפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי עמידה של המעסיק בדרישות ההודעה המוקדמת ואי המצאת תלושי שכר. לתובע נפסקו 30,252 ₪ בגין חלקו של המעסיק בפיצויים ובהפרשות לפנסיה, 12,240 ₪ בגין החזר חלקו של העובד בניכויים לפנסיה, 20,400 ₪ בגין הפקדות לקרן השתלמות שלא שולמו ו-500 ₪ כפיצוי בגין אי המצאת תלוש שכר. תביעתה של התובעת לשכר עבור תקופה מסוימת נדחתה מאחר שנראה כי היא כבר קיבלה תשלום מהמוסד לביטוח לאומי ואינה זכאית לכפל תשלום. גם טענת הקיזוז של הנתבעת נדחתה, שכן היה עליה להעלותה בתביעה נפרדת. בסך הכל נפסקו לתובע 63,392 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בשל הפער המשמעותי בין הסכום שנפסק לבין תביעתה הראשונית של התובעת, בית המשפט אף הורה לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 4,500 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויישלח אליהם, עם אפשרות לערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה.