עת"מ 51725-04-18

תקציר

העותר ערער על החלטת המשיב להחריג את מקרקעיו מתכנית איחוד וחלוקה, וביקש להיכלל בשטח המיועד לפיתוח. הקרקע המדוברת הייתה בתחום הקו הכחול של התוכנית, שיועדה להרחבת כביש קיים – כביש 1 – שישמש ככניסה הדרומית לשכונה המתוכננת. בעוד שהעותרת טענה להכללתו בנימוק של שוויון יחסי וזיקה תכנונית ברורה, המשיב טען כי הכביש משרת את הקהילה הרחבה ואין לו זיקה בלעדית לתכנית. בית המשפט בחן את עקרונות המשפט המינהלי בתחום התכנון והבנייה, תוך הכרה בכך שלעותר אין זכות מוחלטת להיכלל בתכנית אך גם הדגיש את הצורך בשוויון יחסי בין בעלי הקרקע בתחומי התכנית. נקבע כי כביש 1 הוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית, ומהווה עורק תחבורתי ראשי המאפשר גישה לשכונה ותומך בתכנונה. המשיב לא הצליח להוכיח כי הכביש הוא בעיקרו כביש עוקף המשרת את הקהילה הרחבה ולא את השכונה עצמה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא הבדל משמעותי בין כביש 1 לבין עורק תחבורה ראשי אחר העובר בשכונה, אך האחרון נכלל באזור האיחוד והחלוקה. למען הצדק החלוקתי ובהיעדר שיקולים תכנוניים מחייבים, פסק בית המשפט לטובת העותר. היא הורתה לכלול את מקרקעי העותר בשטח האיחוד והחלוקה ופסקה לו הוצאות בסך 10,000 ₪ מהמשיב.