פש"ר 53506-10-13

תקציר

המסגרת המשפטית סביב הליכי פשיטת רגל וביטול מענקים עמדה במוקד פסק דין זה. באופן ספציפי, סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל עוסק במענקי בטלות, ומפרט את התנאים בהם ניתן לבטלם. הדיון נסב על הוראות סעיף 96, המאפשרות ביטול מענקים שניתנו על ידי חייב לפני פשיטת רגל, בהתקיים תנאים מסוימים. התנאי הראשון מתייחס לפרק הזמן של המענק ביחס לפשיטת הרגל, ואילו התנאי השני נוגע לכשירות הפירעון של החייב ולצורך שהמענק ייעשה ללא תמורה ראויה. נטל ההוכחה בתנאים אלה נופל על גורמים שונים, כאשר המעניק אחראי להוכחת כושר הפירעון של החייב והנאמן אחראי להוכחת היעדר התחשבות. בהתייחסו למקרה הנוכחי, בחן בית המשפט את הסכם הגירושין בין החייב לבין המשיב, במטרה לקבוע האם העברת זכויות קנייניות בדירה מהחייב למשיב מהווה הענקה של רכוש. בית המשפט מצא כי הנאמן הצליח לפרוק את נטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע לביצוע מענק אסור, שכן ההעברה התרחשה בתוך פרק הזמן הנקוב בסעיף 96. כמו כן, קבע בית המשפט כי הנאמן הצליח גם להפריך את הטענה כי ההענקה נעשתה בתום לב ובתמורה יקרת ערך, כאמור בפקודה. היעדר כל התייחסות לתמורה בעלת ערך בהסכם הגירושין, יחד עם היעדר ראיות משכנעות שהוצגו על ידי החייב והמשיב, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הנאמן עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. משכך, קיבל בית המשפט את בקשת הנאמן לבטל את העברת זכויות החייב בדירה למשיב. עם זאת, בית המשפט לא הכריע בהצעותיו של הנאמן בדבר מימוש הדירה בעת האכלוס או בניכוי חובות החייב למשיב מחלקו בדירה. תחת זאת, עניינים אלה הושארו להכרעה בבקשה נפרדת. בית המשפט אף עודד את הצדדים לנהל דיאלוג על מנת לפדות את זכויות החייב בדירה. לבסוף לא הוצא צו להוצאות, והבקשה נענתה.