ע"א 516/87

תקציר

מדינת ישראל החכירה חלקת אדמה לאלמנה ולבעלה המנוח בשנת 1975, עליה בנו את ביתם. לאחר מות בעלה ביקשה האלמנה רשות ממנהל מקרקעי ישראל לבנות תוספת לביתה עבור משפחת בתה, כדי שלא תיאלץ לגור לבדה. המינהל סירב בטענה שהדבר נוגד את מדיניותם ואת מטרת החכירה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת האלמנה, אך המדינה ערערה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי סירובה של המדינה היה סביר משום שהמגרש יועד למטרה מסוימת ותוספת הבנייה לא תאמה את מטרת החכירה, וגם לא בהתאם לתוכנית הבנייה המאושרת. יתר על כן, החוזה עצמו הגביל את זכויות החוכרים לגבי השימוש בנכס. לפיכך התקבל הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. דעת המיעוט לא הסכימה, וקבעה כי אל למינהל מקרקעי ישראל לסכל את תכניותיה של האלמנה, מה גם שהסעיף הרלוונטי בתכנית פתוח לפרשנויות שונות, ודחה את הערר.