ת"א 19770-11-18

תקציר

הסכסוך בין עורכי הדין דוד עובדיה (התובע) ונתן וסר (הנתבע) נסוב סביב הליכי הוצאה לפועל ותביעת לשון הרע שהגיש עובדיה בעקבותיה. עובדיה הועסק על ידי לקוחו הוותיק של הנתבע לטיפול בתיקי הוצאה לפועל. לאחר בלבול והתכתבויות בין שלושת הצדדים, שלח הנאשם מכתב למנהל ההוצאה לפועל, בו טען כי עובדיה הונה את המשרד להאמין כי הוא מוסמך להחליף את הנתבע כעורך הדין הזוכה. עובדיה טוען כי מכתב זה, מיום 9.8.10, השמיץ אותו ורומז לחוסר יושר מצדו. שבע שנים לאחר מכן, בנובמבר 2018, הגיש עובדיה תביעה לפיצויים בסך 154 אלף שקל. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות והיעדר מסמכים מהותיים שצורפו. אולם, מאחר שהנתבעת זנחה טענה זו, היא לא נדונה. בית המשפט קיבל את טענתו של עובדיה כי נודע לו על המכתב רק בשנת 2018 ולכן תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל ממועד זה. בית המשפט קבע כי מכתבו של הנתבע מהווה לשון הרע. המילה "הטעיה" מרמזת על חוסר יושרה מקצועית וידיעתו של הנתבע על רצונו של הלקוח לשנות את הייצוג - יחד עם סירובו להתנצל - פגעו בשמו הטוב של עובדיה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל כוונת זדון מצד הנאשם. למרות ידיעתו של הנתבע על שינוי הייצוג, טענתו כי עובדיה רימה את המשרד נדחתה. בהתחשב בהיקפו המצומצם של הפרסום, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לעובדיה פיצויים בסך 40 אלף שקל, בצירוף הוצאות משפט.