בש"א 2269/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למתנה לכאורה של מקרקעין מאביו של המשיב. המבקשת ביקשה לדחות את התביעה על הסף בנימוק שהיא חסומה על פי חוק, בטענה כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד מתן המתנה. עם זאת, בית המשפט קבע כי עילת התביעה קמה רק כאשר הנתבעים ערערו על זכויותיו של המשיב הנובעות מהמתנה. השופטת הדגישה כי המבקש לא הגיש כתב הגנה ולא הציג עמדה בסוגיה המהותית של המתנה, וכי שתיקתם הנטענת של הנתבעים לאורך השנים, לצד פעולותיו של המשיב להחזקה במקרקעין, לא הצביעו על שיהוי במימוש המתנה. יתר על כן, העדר הרישום הנוכחי של המתנה גרם לכך שלכל היותר הייתה למשיב הבטחה למתנה מאביו, כאשר האחרון יכול היה לחזור בו בתנאים מסוימים. עוד ציין השופט כי קביעת תקופת ההתיישנות במקרה זה צריכה להתבסס על תקופה של 25 שנה, ולא על תקופת 7 השנים שהציע המבקש, והזכיר את תחולתו של מודל הנאמנות הקונסטרוקטיבית. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לסילוק על הסף, והמבקש חויב בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. ההחלטה גם פירטה את השלבים להגשת כתב הגנה וטיפול בסוגיות שיפוטיות בתוך פרק זמן מוגדר.