ת"א 816-09-18

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין החזרת תכשיטים שמסר התובע לנתבעת או לחילופין ערכם הכספי, בטענה כי הנתבע לא החזיר אותם ולא שילם את ערכם. התכשיטים המדוברים נמסרו על מנת להימכר על ידי הנתבעת. התובע והנתבע חתמו על מספר מסמכי מזכר המתארים את התכשיטים ומחיריהם אותם תנסה הנתבעת למכור. השופט קבע כי יש לדחות את התביעה במלואה. השופטת מצאה כי קיימת מחלוקת מרכזית לגבי חלק ניכר מפריטי התכשיטים המתוארים בתביעה, והיא האם הם הועברו לצד שלישי, לודמילה, בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. השופט הגיע למסקנה כי הראיות מלמדות כי פריטים אלה אכן הועברו ללודמילה בהסכמת התובעת וכי התובעת ראתה בלודמילה אחראית ישירה לפריטים אלה. לפיכך, הנתבעת הייתה פטורה מאחריות בגין פריטים אלה. חלק מהפריטים הנתבעים על ידי התובעת לא פורטו בשום מסמך תזכיר והתובע לא הביא ראיות מספיקות לערכם, דבר המהווה נטל הוכחה בסיסי עבור התובע. לפיכך, גם התביעה בגין פריטים אלה נדחתה. לגבי יתר הפריטים קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהפריטים היו ברשות הנתבעת או שהנתבע חייב להחזירם או לשלם את ערכם. השופטת ציינה כי חלק ניכר מהתכשיטים הועברו ללודמילה, בין היתר באמצעות גזירת אותו מסמך תזכיר, אשר ביטל כל מסמך קודם מול הנתבעת. עוד קבעה השופטת כי ראיות התובע היו חלקיות וסלקטיביות, עדותה של לודמילה חסרה והתובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו בנוגע לפריטים אלה. עוד ציינה השופטת כי גרסת הנאשם לאירועים לא הייתה חפה מבעיות והיו סתירות בעדותו של עד הנאשם. עם זאת, הבעיות בגרסת הנתבע לא הביאו לכך שבית המשפט יכול היה בדרך כלל לקבוע את מלוא עוצמתה ומהימנותה של גרסת התובע. בסופו של דבר, על בית המשפט לבחון האם הטענה הוכחה במידה מספקת, מה שבמקרה זה לא היה.