סע"ש 64640-09-19

תקציר

לאחר בחינת הראיות וטיעוני הצדדים, מצאה השופטת כי התובע, נהג אוטובוס אגד, לא הצליח להוכיח כי הוא זכאי לשירותי גבייה אישית במסגרת עבודתו. השופטת הכירה בקיומם של מגזרי עובדים שונים בתוך אגד, שלכל אחד מהם סלי זכויות נפרדים, וציינה כי החברה הייתה סבירה באבחון ועיגון זכויות העובדים באמצעות הסכמים קיבוציים. נמצא כי העסקתו של התובע כפופה להסכם משנת 2009, אשר לא כלל את הזכות לשירותי גבייה פרטניים. כמו כן, השופטת דחתה את הטענה כי התובע הופלה לרעה, והסבירה כי ההבחנה שעשתה אגד בין קטגוריות שונות של נהגים אינה אסורה. השופטת הדגישה כי לחברי האגודה זכויות קנייניות, המזכות אותם בזכויות יתר בהשוואה לשכירים. בנוסף, קבעה השופטת כי זכותו של התובע לשימוע לא נפגעה, שכן שירותי הגבייה מעולם לא היו חלק בלתי נפרד מתנאי עבודתו. השופטת דחתה גם את דרישת התובע לפיצוי כספי בגין השימוש ברכבו הפרטי והוצאות נסיעה, בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב. בסיכומו של דבר, השופט מצא כי טענות התובע אינן נתמכות ודחה את תביעתו במלואה. התובע חויב לשלם לנתבע סך של 8,000 ₪ בתוך שלושים יום.