ע"א 8650/08

תקציר

במקרה דנן התקבל הערעור באופן חלקי, ונקבע כי רשויות הכלא התרשלו כלפי המערער – צעיר שהיה כלוא לראשונה ולאחר מכן פיתח מחלת נפש סכיזופרנית. בית המשפט דחה את טענת המערער כי רשויות הכלא קשרו קשר נגדו, אך הודה ברשלנות בטיפול במצוקתו הנפשית. שינוי התנהגותו של המערער – סירובו לצאת מתאו והפגנת מצוקה נפשית – טופל באופן כושל על ידי שירות בתי הסוהר, אשר העביר אותו לאגף בתנאים מחמירים יותר ללא התחשבות מספקת במצבו הנפשי או בסיכונים הפוטנציאליים. החלטה זו נחשבה רשלנית שכן היא החמירה את תנאיו והגדילה את הסיכון לפגיעה. בית המשפט קבע את חובת הזהירות של שב"ס לשלומם הפיזי והנפשי של האסירים. היא קבעה כי אנשי שב"ס היו צריכים להיות ערניים יותר לסימני המצוקה ולא היו צריכים לגרום להידרדרות בתנאים שעלולה להסלים את הפגיעה הנפשית. עוד הכירה הוועדה בקשר הסיבתי בין רשלנות שב"ס לבין נכותו הנפשית של המערער, וקבעה כי גם אם המחלה הייתה עלולה להתפתח בנסיבות אחרות, מעשיו של שב"ס החמירו באופן משמעותי את הסיכון. למערערת נפסקו פיצויים בסך 560,000 ₪ בגין כאב וסבל, וכן הפסדי השתכרות, לצד הוצאות בסך 50,000 ₪. פסק הדין מדגיש את החשיבות של טיפול נפשי נאות והערכה זהירה של תנאי הכליאה, וקובע כי רשלנות במקרים כאלה אינה משמעה אחריות מוחלטת אלא קביעה קונטקסטואלית של חובת זהירות ראויה.