ע"א 101/88

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעה שהגישו רוכשי הדירות נגד חברת הבנייה שבנתה את הדירות, בטענה כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי חוזי המכר. המחלוקת העיקרית הייתה על רוחב חדר המדרגות, כאשר החברה טענה כי יש למדוד אותו מ"בלוק לבלוק" ואילו הרוכשים טענו כי המדידה צריכה להתבסס על הדירה המוגמרת, כולל הקירות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הרוכשים, ובית המשפט העליון אישר החלטה זו, בקובעו כי תוכנית הבנייה משמשת להראות לרוכש את מצבה המוגמר של הדירה וכי המדידה צריכה להתבסס על מישור הקיר הצפוי. בנוסף, בית המשפט העליון בחן את קביעת סכומי הנזק ומצא כי בית המשפט המחוזי העריך כראוי את הראיות וערך הערכה סבירה משלו. לבסוף, בית המשפט העליון דן בערעור בעניין הודעות צד ג' ששלחה חברת הבנייה לקבלני משנה שעבדו על הדירות. בית המשפט קבע כי הטענות כנגד חלק מהצדדים השלישיים אינן מוצדקות, אך במקרה של צד ג' 5 (שמעון לזר), שהיה אחראי לעבודות זפת לקויות, החליט בית המשפט כי יש מקום לשיפוי. בעקבות זאת נדחה הערעור נגד הרוכשים, וחברת הבנייה חויבה לשלם להם הוצאות בסך 3,000 שקל. עם זאת, הערעור התקבל בחלקו בעניינו של צד ג' 5, אשר חויב לשפות את החברה בסכום של 750 ₪ בתוספת שכר טרחה והוצאות.