ע"א 54/95

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך כספי בין בנק ללקוחו, המובטח במשכון טרקטור. הבנק תפס את הטרקטור שהלקוח התחייב לו כפירעון חוב. הבנק טען כי מכירת הטרקטור חמישה עשר חודשים לאחר תפיסתו הייתה מוצדקת, ואילו הלקוח וערביו טענו כי עיכוב הבנק גרם להם נזק כספי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, וקבע כי מימוש המשכון על ידי הבנק היה בלתי חוקי ובניגוד לחוק החוזים. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם על הבנק, בכך שמכר ברשלנות משכון שנתן החייב, לשאת באחריות הכלכלית לעיכוב. בית המשפט קבע כי מכירת המשכון הייתה צריכה להתבצע תוך זמן סביר, לפי חוק החוזים, ואי ביצוע הדבר על ידי הבנק מהווה הפרת חוזה. מאחר שהבנק לא פעל בתום לב, נקבע כי המשיבים פרעו את חובם בעת עיקול המשכון. משכך, הבנק לא היה רשאי לתבוע כל יתרה מהמשיבים. בנוסף, חויב הבנק בהוצאות המשפט של המשיבים, בסך 7,000 ₪. שופטי בית המשפט העליון – י' פפר, י' בנאי וא' גרוניס – דחו פה אחד את ערעור הבנק, אישרו את החלטת בית המשפט המחוזי והדגישו כי פעולות הבנק אינן מוצדקות ואינן תקפות.