תפ"ח 41291-04-19

תקציר

הנאשם הורשע ברצח בכוונה תחילה ובשיבוש הליכי משפט. קורבן הרצח הייתה אשתו של הנאשם. היחסים בין בני הזוג התדרדרו עם השנים, כאשר הנאשם היה קנאי ומתעלל פיזית באישה. נקודת המפנה הגיעה כאשר האישה צעקה לכאורה כי בתם המתבגרת של בני הזוג אינה ילדתו הביולוגית של הנתבע. טענה זו, בה סבר הנאשם, גרמה לו לחנוק למוות את אשתו בביתם בעת שילדם הפעוט שהה באותו חדר. לאחר מכן המשיך הנאשם להסתיר את פשעו בכך שעטף את הגופה בשמיכה, הניח אותה בתא המטען של רכבו והסיע אותה לחורשה סמוכה שם הטמין אותה. הוא גם הסתיר ראיות, כולל משקפיה והטלפון של האישה. בית המשפט קבע כי הרצח היה מתוכנן מראש, שכן הנאשם הביע את כוונתו לרצוח את אשתו בפני אחותו מספר ימים לפני האירוע. גם שיחת הטלפון עם בתו, שבה בירר על מקום הימצאה, הצביעה על תכנון. שיטת הרצח, שכללה תחילה הנחת ידיו על פיה של אשתו ולאחר מכן כריכת חבל סביב צווארה, נמצאה כמשקפת החלטה להרוג, במיוחד לאור נוכחותו של ילדם הקטן. עוד קבע בית המשפט כי הרצח לא היה תוצאה של התגרות (חזן) מצד האישה, כפי שנטען על ידי הנאשם. מעשיו לאחר הרצח, כולל העלמת ראיות ודיווח כוזב על היעלמותה של אשתו, לא תאמו את גרסתו לאירועים והצביעו עוד יותר על אשמתו. ככלל, הראיות תמכו בקביעה של רצח בכוונה בנסיבות מחמירות, קרי רצח לאחר תכנון, כאקט עונשי להטלת סמכות ופחד, ובאכזריות מיוחדת, כל זאת בזמן שהפעוט של בני הזוג נוכח. גם האישום של שיבוש הליכי משפט הוכח מעבר לספק סביר.