עת"מ 729-09-11

תקציר

העותר, אזרח אתיופי, ביקש הכרה כפליט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. השאלה המרכזית הייתה האם העותרת הפגינה "פחד מבוסס היטב מפני רדיפה" בשל מעורבותו של אביה בארגון OLF. בית המשפט מצא כי בעוד שהעותרת לא עמדה בנטל זה אך ורק בשל קרבתה המשפחתית עם פעיל ב-OLF, היה מקרה נוסף שהצדיק את תביעתה. אירוע זה כלל פגישה במתקן כליאה בישראל, שם נפגש העותר בשוגג עם נציגי ממשלת אתיופיה. במהלך פגישה זו מסרה העותרת מידע על פעילותו של אביה ב-OLF, והנציגים הגיבו בצעקות איומים וציינו כי לעולם לא תוכל לחזור לאתיופיה. בית המשפט קיבל מפגש זה כסיבה מוצדקת לחששו של העותר מפני רדיפה, במיוחד נוכח יחסה של ממשלת אתיופיה לפעילי OLF. זאת ועוד, בית המשפט מתח ביקורת על עמדת המשיבים באשר למהימנותו של העותר, וקבע כי היא בלתי סבירה ואינה נתמכת בראיות מספיקות. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת העותרת, הכיר בה כפליטה על פי האמנה והורה לשנות את אשרת השהייה שלה בהתאם. בנוסף, התייחס בית המשפט לבקשת העותרת לגילוי שני מסמכים הקשורים לבקשתה. היא דחתה בקשה זו, שכן היא כבר לא הייתה רלוונטית לאחר קבלת תביעתה למעמד פליט. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של העותר, בסך 7,500 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.