ה"פ 35969-02-17

תקציר

המבקשים ביקשו סעד הצהרתי המכיר בזכות ההחלפה שלהם ביחס למשכנתאות מסוימות על חלקת קרקע, אשר המשכנתאות יירשמו על שם המבקש. המשיבים טענו כי המבקשים התחייבו בהסכם דיירים קודם – שקיבל תוקף של פסק דין – למחוק את המשכנתאות, ועל כן יש לדחות בקשה זו. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי הסעד המבוקש סותר את התחייבותם הקודמת של המבקשים, ודחה את התביעה על יסוד זה בלבד. עם זאת, בית המשפט אף קבע כי גם לגופה יש לדחות את התביעה. על פי חוק המשכון, רק לחייב או למי שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או מימושו יש זכות לפדות את המשכון ולהחליף את המשכון. לא הייתה מחלוקת כי למבקש לא הייתה זיקה לנכס לפני החלטת בית המשפט הקודמת, ולכן לא הייתה לו זכות לפדות את המשכנתא. המבקשים טענו כי המבקש, בהיותו בעלים משותף של הקרקע, ייפגע ממימוש המשכנתא ועל כן עומדת לו הזכות לפדות אותה ולהחליפה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חוק המשכון אינו מקנה זכות החלפה לאדם במעמדו של המבקש. זאת ועוד, מעורבותו של המבקש במימון הפדיון שנקבע בהחלטת בית המשפט הקודמת, שמטרתה לסיים את ההליכים למימוש הקרקע, הביאה לכך שלא ניתן היה לראות במבקש כמי שפדה את המשכנתא באופן שיקנה לו זכות תמורה. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי סעד הצהרתי נתון לשיקול דעת, ואין להעניק אותו במקרה זה משום שהוא עלול לפגוע בזכויות הדיירים המתגוררים במקרקעין, והיענות לבקשת המבקשים תסתור את החלטת בית המשפט הקודמת. מכל הטעמים הללו נדחתה התביעה לסעד הצהרתי, והמבקשים חויבו לשאת ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.