ת"ק 34713-01-18

תקציר

התובע הגיש תביעה כספית בסך 5,000 ₪ כנגד הנתבעת, חברת תחבורה ציבורית, בגין שירות לקוי. התביעה נובעת מ-15 אירועים בהם חווה התובע עיכובים באוטובוסים, החמצת עצירות ותנאי נהיגה ירודים. התובע טען כי אירועים אלה גרמו לו לאי נוחות ולבזבוז זמן בהגשת תלונות. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי מרבית האירועים היו כרוכים באיחור של מספר דקות בשל גורמים שאינם בשליטתם, וכי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית לשירותי תחבורה ציבורית ופסקי דין קודמים במקרים דומים. נמצא כי השירות שניתן על ידי הנתבעת אכן חרג מהסטנדרטים המצופים בשלושה אירועים של איחור ביציאה מהטרמינל. עם זאת, טענות התובעת בדבר איחורים בהגעה לתחנות ביניים, נהיגה מסוכנת, דילוג על עצירות ועשן סיגריות באוטובוס לא הוכחו. בית המשפט קיבל את טענות התובעת בדבר העיכובים ביציאות, אך לא ככל שנטען, בשל היעדר ראיות ואופיים המינורי של האירועים. לפיכך, חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסכום סמלי של 300 ₪ בסך הכל, במקום 5,000 ₪ המבוקשים. סכום זה היה מוצדק כאמצעי הרתעה וכפיצוי על הנזק הלא ממוני של התובע. התשלום חייב להתבצע תוך 30 יום, אחרת יהיו בו הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 29.7.2018.